עוצמה מול רכות

באומנויות לחימה תמיד יש את השאלה הגדולה של מי ינצח בקרב - אדם עם כוח מפוקס או אדם עם רכות קשובה? קרב מגע אגרסיבי או קונג פו מאוזן? המהיר או החזק?

זאת שאלה שהתשובה מורכבת ותלויה מאוד בסיטואציה, אך הדבר שכל המאסטרים הגדולים של אומנויות לחימה מסכימים איתו זה שככל שהאדם מפוחד יותר, נוקשה יותר, מכוון להפחיד, מכוון לתקוף, ככה יותר קל להפיל אותו,

למה? מכיוון שברירת המחדל של החיים היא שככל שאדם מפוחד יותר ועם רצון לשלוט בכוח במשהו, כך יצטרך למקד יותר תשומת לב ואנרגיה לכיוון מסויים, ותהיה לו פחות אנרגיה במקום אחר.

כך פועל כל אדם, מנהיג או ארגון שמנסה לשלוט במצבו ופוחד שמצבו יהרס.

כאשר אדם מפחד הוא תמיד יתמקד ויתקוף את הדבר שממנו הוא מפחד, ולכן מטבע הדברים שהוא ייתן את תשומת לבו רק למקום אחד ויפספס הרבה חלקים אחרים

ככל שהפחד גדול יותר, הכיווץ בגוף חזק יותר, האנרגיה הולכת רק למיקום אחד ואז יש חוסר איזון בגוף, ולכן התוקף למעשה מפיל את עצמו במידה והוא מפספס

נכון, אם המכה האגרסיבית המכוונת מתוך פחד לפגוע בנקודה אחת פוגעת בו, הנזק הוא קטלני, יש הרבה הרס ואף מוות.

כאשר אדם מרגיש פחד בתוכו הוא יודע היכן הפחד קיים באחר ושם הוא מנסה לפגוע. אך כאשר מאסטר מרגיש את הרוך שבו, הוא יודע היכן הרוך של האחר נמצא, והוא מחכה לרגע שהתוקף שממוקד בנקודה אחת יחשוף אותו.

עוד דבר שכל המאסטרים הגדולים של אומנויות לחימה יודעים ומסכימים, זה שמאוד קל ללמוד לתקוף חזק ובעוצמה, כל אחד יכול, ויש כאלו שממש טובים בזה ושם הם ממקדים את כל הלמידה שלהם,

אך הרבה יותר קשה ללמוד אומנות לחימה מאוזנת שיודעת להיות רכה ולהקשיב לחלק הרך של התוקף ולנצל את ההזדמנות לפגוע שם, לא בשביל לתקוף או להוכיח משהו, אלא רק כדי לאזן את התוקף.

כל אדם, מערכת מורכבת, משטר, ממשל, מנהיגים, אשר עובדים מתוך פחד ומנסים לשלוט באחר, למעשה מפילים את עצמם לרצפה,

מכיוון שהם מפקסים את כל הכוח שלהם במקומות שהם רואים בו כאיום, גם אם יגידו לכם שלא, הם חסרי מודעות למקומות שהם לא חושבים שקיימים, ולבסוף נתפסים ונופלים, זה טבע החיים, ברירת המחדל והיא לעולם לא תשתנה

המאסטרים של אומנויות לחימה יודעים שההגנה הטובה ביותר היא קודם כל להיות ברוגע ושלווה, להיות רפויים, מחוברים לעצמם, דבר שמביא לאיזון לנפש ולגוף וליכולת הקשבה לכל גורם שתוקף בחוסר איזון (וכל תוקף הוא לא מאוזן בבסיסו).

הם גם יודעים שברגע שמגיעים למאסטריות כזאת, כוח עוצמתי לעולם לא יפיל אותם,

אך כדי להגיע למאסטריות כזאת, צריך ללמוד כיצד להיות בשלווה ולהתחבר לכוח הפנימי וזה לוקח הרבה זמן.

ברגע שאדם תוקף מחוסר מודעות ומפחד, גם אם יעשה נזק רב לסביבה, הוא בשלב מסויים יפיל את עצמו רק מנגיעה קטנה של מישהו בנקודת תורפה שהוא לא שם לב אליה, והנפילה תהיה קטלנית

גם אם האדם המנסה לשלוט במצב ינסה לשלוט שוב ושוב ושוב במשך שנים על גבי שנים, הוא בסופו של דבר לא יצליח לתת את כל הפוקוס לכל עבר בעוצמה אחת בו זמנית, ולבסוף יקרוס.

אתם מבינים? ברגע שאדם כן מצליח לתת את כל הפוקוס שלו לכל עבר בו זמנית, למעשה זה הרגע שהוא נעשה רך מבפנים

כי הוא חייב לפזר את כל האנרגיה שלו להרבה כיוונים בו זמנית ולכן יהיה חייב להיות מרוכז בסנטר שלו ולמעשה יהפוך למאסטר בעצמו.

כל דיקטטור שניסה לכבוש את העולם ולפזר את עצמו לכל עבר נפל בסוף או הפך להיות רפוי ושחרר.

זה למעשה התהליך של מאסטריות של כל אומנות לחימה, שהופכת כל אדם נוקשה לאדם רך וקשוב.

זאת הסיבה יקיריי שהאור תמיד מנצח את החושך, מכיוון שהוא יכול להיות גם רך וגם נוקשה בו זמנית. אם זה לא קורה מבפנים, מתוך האדם עצמו, זה יגיע מבחוץ,

נכון, זה לוקח זמן, אך זה תמיד קורה, וזה תמיד מתחיל בכל אדם בתוכו ומשפיע על אחרים ומתרחב לעולם.

לאהבה יש את הכוח החזק ביותר, לפחד יש אולי מיקוד חזק, אך הוא חסר מודעות לכוח של האהבה ולכן תמיד יפול לבסוף.

תודה שקראתם

ליאב