br להיפתח מחדש: העיצוב האנושי והתמודדות עם טראומה -->

יום רביעי

העיצוב האנושי והתמודדות עם טראומה

הראייה שלי על העיצוב האנושי מאוד השתנתה בשנה האחרונה. החקירה שעלתה בתוכי הגיעה למקומות מאוד רחוקים. מסתבר ש 11 שנים בעיצוב האנושי מלמדים הרבה דברים בחיים

המאמר הזה מתאים למי שנמצא בהתנסות של העיצוב האנושי. אם אתם חדשים, אולי פחות תתחברו מהצד החוויתי ורק מהצד שמבין את הנאמר מבחוץ.


למדתי הרבה שנים בקורסים מחו״ל את העיצוב האנושי, סיימתי קורס אנליסטים (מנתחי מפות), שמעתי מאות של שעות של קורסים של רא אורו הו (מייסד העיצוב האנושי) בכל השנים האלו.

ואני רוצה להציג כאן משהו שלעולם לא דיברתי עליו. משהו חשוב מאוד, לכל מי שכבר בתוך ההתנסות של העיצוב האנושי ואפילו למי שחדש, והוא לא קשור לעיצוב האנושי ישירות, אלא למה שקורה בתוך כל בני האדם.


אחד הדברים שלמדתי בכל השנים האחרונות זה שכל האנושות מחזיקה בטראומות, אני לא מדבר על 80% מהאנשים טראומטים ו 20 אחוז נאורים. מה שאני אומר זה שכל אחד מאיתנו טראומטי, אך לא בהכרח חי עם פוסט טראומה פעילה.


התפרצות של פוסט טראומה זה משהו שאי אפשר לצפות לו. אפשר לחיות עם זה 40 שנה מבלי לדעת שזה קיים בתוכנו ופתאום זה מופיע בפתח הדלת והופך לנו את החיים (ראו את הדוקו המפורסם עם גאבר מאטה ותבינו). 



איך זה קשור לעיצוב האנושי?

זהו, שהתנסות בעיצוב האנושי (ובכל צורותיו שהתפתחו ממנו) אינו קשור ישירות לטראומות או לשחרור מהן, וכאן מתחיל עניין שנסתר לעין מהרבה אנשים שנכנסים לעומק בידע של העיצוב האנושי (או כל מערכת לוגית).

בעיצוב האנושי יש התייחסות לחלק הלא עצמי שלנו, שנקרא גם הצל, וגם לחלק המואר. אפשר לומר שהצל של כל חלק בנו שרואים דרך מפת העיצוב האנושי שלנו יכול להעיד היכן אנחנו יכולים לצבור טראומות.

אך ההבנה של זה והפנמה ברמת החוויה דרך האסטרטגיה הסמכות וכל הידע של האדם על המפה שלו, אינה באמת המעבר והשחרור של הטראומה, אם כי רק הצבעה לדרך שאפשר לעבור.

ולכן הרשו לי להתחיל דווקא מהסוף, בפסקה שיכולה להיות מהפכנית, מאוד אינדבידואלית בתפיסה שלה לגבי כל מי שמכיר את העיצוב האנושי:

עבודה טיפולית אינטנסיבית של כמה חודשים (או יותר) על טראומה מהילדות או כל זמן אחר בחיינו, יכולה לשחרר את התניות הלא עצמי שלנו בזמן כל כך קצר, אותו ״לא עצמי״ שהניסוי של העיצוב האנושי פונטציאלי להסיר בהתבוננות דרך הידע הזה, שאולי 5 שנים בתוך הניסוי של העיצוב האנושי לא יוכלו. 

עבודה של כמה חודשים על טראומה יכולה לשים אותנו באנרגיה הטבעית שלנו יותר מכל זמן בשהות שלנו עם אסטרטגיה וסמכות, ואני אומר את זה בקלות ובלי למצמץ ועם ביטחון רב, מתוך הנסיון שלי. 

במילים אחרות יותר חדות וברורות, שהם רק שלי מתוך ההתנסות שלי: אם אתם חושבים ש- 7 שנים בניסוי של העיצוב האנושי יפתחו אתכם ברמת המודעות מבלי לעשות עבודה עמוקה (באמת עמוקה) על הטראומה (החבויה או המודעת) שלכם, אז אתם עלולים להתאכזב.

אני 
לא אומר שלא תתפתחו. העיצוב האנושי דייק אותי ועזר לי ברמות מטורפות בחיים, אך כל זה במסגרת המעטפת החיצונית שהטראומה שלי הגנה עליו. ולכן אם רק בידע של העיצוב האנושי (או כל מערכת מידע אחרת) אתם בוטחים להתפתחות האישית שלכם, אתם תמצאו את עצמכם בשלב מסויים בצד הלא נכון של המשחק.


הצד האפל של העיצוב האנושי (או כל מערכת לוגית אחרת דומה)

בכל אדם יש חוויה טראומתית, אפילו אם הוא לא בהכרח עבר דרך מקרה טראומטי. טראומה זאת פרשנות סובייקטיבית. הניסוי בעיצוב האנושי, או כל ידע שקשור לעיצוב האנושי (ומערכות לוגיקה אחרות דומות) יכול בקלות להסוות את ההתמודדות למול טראומה חבויה. 
זה קורה דרך היצמדות למידע ולרצון להתנסות בידע ברמת הגוף, ולהצדיק התנהגויות מסויימות דרך הידע, ולמעשה רק להשאיר אותנו ברמה התפתחות מאוד שטחית, אפילו שחושבים שהיא עמוקה. ראיתי את זה קורה להרבה אנשים מהצד בכל השנים האלו, אנשים שנמצאים עמוק בעיצוב האנושי. הם מצדיקים דרך הידע את ההתנהגות שלהם ובמקרה הגרוע מתרצים דרך הידע התנהגות של אחרים על מנת לא להתבונן על עצמם עושים את אותו הדבר.


חשוב להבין משהו - העיצוב האנושי לא מכוון לטיפול בטראומה, הוא מכוון למודעות לדרך שבה אנחנו יכולים להתנהל ברמה הגבוהה ללא הטראומה שלנו, ומהצד השני מראה לנו איך אנחנו פועלים עם הטראומה שלנו, בצל שלנו.

העיצוב האנושי מציע לנו אסטרטגיה וסמכות נפלאים כפתרון וטוען למעשה שאם נתמיד בהם, נוכל לחיות חיים מודעים יותר, אולי לא בהכרח כמו שפינטזנו, אבל בהחלט מודעים יותר, וזה נכון, 

אך העיצוב האנושי לא מכין אותנו להתמודד עם התקפי חרדה, עם התנהגויות הישרדותיות שפוגעות בנו ובאחרים. העיצוב האנושי לא יכול לעזור להירגע במצב שבו פוסט טראומה צפה מהעבר וכל מה שרואים זה אופל ותהום אין קץ. ידע לא יכול לעשות את זה, לא משנה כמה הוא טוב וגאוני.


מעבודה אישית לעבודה ביחד

לעבור דרך טראומה זה סיוט, אפילו אפשר לומר גיהנום. אי אפשר לעשות את זה לבד - וזה בדיוק העניין! 
את העיצוב האנושי עוברים לבד, זה ניסוי אישי, מדהים בפני עצמו, אך הוא אישי ומאוד סובייקטיבי. אבל לעבור דרך טראומה לבד ולרפא אותה לבד זה כמעט בלתי אפשרי, צריך המון כוחות לזה. 

שכבות ההגנה שטראומה חבויה מייצרת כוללת בתוכה רבדים קונסטלטיבים כל כך עמוקים, שאין אפשרות לראות זאת לבד ולא לרפא זאת לבד, לפחות לא בהתחלה, ובטח ובטח שלא בעזרת ניסוי של אסטרטגיה וסמכות שיכולים במצב כזה רק לקחת אתכם למקום ללא מוצא למול טראומה מודחקת.


החדשות הטובות

לכל אדם שלא טיפל בטראומה שלו בחייו, גם זה שנראה שחייו נראים נפלא, יש תמיד קצה חוט שיוביל לטראומה, זה תמיד אפשרי.

זה דורש הרבה אומץ ללכת לטפל בזה, וזה לא בהכרח טיפול אחד בשבוע במשך שנים, זה דווקא יותר כמו 2-3 טיפולים בשבוע שתומכים אחד בשני, מטיפול של שיחה, טיפול אנרגטי ועבודה גופנית ואפילו צמחי מרפא ותזונה. והייתי מוסיף אולי כמה סדנאות חוויתיות בקבוצה. כל אחד בוחר את המסלול שלו.

אני לא שם כאן את הדברים האלו, בין אם הם נוגעים בכם או שלא, בשביל שעכשיו תלכו לטפל בטראומה שלכם, אלא שתדעו שהעיצוב האנושי לא מטפל בפצעי העבר שיש לנו למול ההורים שלנו וסיטואציות קשות אחרות שקרו לנו עם אנשים או עם עצמנו (ולרוב הם דיי מודחקים אצל רובנו).

הניסוי בעיצוב האנושי עוזר לנו להתחבר לגוף, אך אי אפשר להתחבר לגוף אם הטראומה הלא מודעת עדיין יושבת שם, לא משנה כמה תנסו לעקוב אחרי האסטרטגיה והסמכות שלכם.

אולי ההתנסות באסטרטגיה וסמכות יובילו אתכם בשלב כזה או אחר לאפשרות שאתם תהיו יותר מדוייקים, אך זה תמיד ישאר בגבולות שהטראומה שלכם יצרה לכם.

העניין הוא שהניסוי בעיצוב האנושי עלול אחרי מספר שנים לייצר חוויה שהכל בסדר כי אתם בניסוי והתקדמתם. איך שאני רואה את זה היום, זה שקר עצמי לבוא ולהגיד ״אני מתרגל אסטרטגיה וסמכות וכך כל הטראומות שלי מתנקות״. זה באמת לא עובד ככה, זאת עבידה בעיניים והימנעות עצמית. אין קיצורי דרך.



מה הלאה?


מכאן והלאה אם כן בחרתם לטפל בעצמכם, זאת עבודה שאפשר לעשות בהמון דרכים, בהמון שיטות שמיועדות לכך. בעיקר למצוא מטפלים טובים או מורים שיכולים באמת לעבוד אתכם ושאתם מתחברים אליהם, וההמלצה האישית שלי היא לעטוף את עצמכם בכמה כיווני טיפול ולא אחד. 


הלימוד של העיצוב האנושי מעשיר ופותח אותנו להתחבר לעצמנו, אך המנגנון ההישרדותי של טראומה הוא הרבה יותר עוצמתי מכל ידע ודורש לעבור דרכו, להכיר בו, לעשות שלום עם עצמנו, להבין שהכל בתוכנו ושאנחנו היחידים שיכולים לשחרר את עצמנו, אך זה דורש עזרה ותמיכה.

בסופו של דבר כל טראומה מעבירה אותנו שלבים, מהדחקה לכעס, האשמה על האחר (ועל עצמנו) ולבסוף לגילוי פורץ דרך בהבנה שלעולם לא היה קורבן ותוקף, לא אלוהים אשם ולא מישהו אחר, ושכל האחריות למה שקרה לנו כולה עלינו - כי עם הרבה אחריות מגיע הרבה כוח.


טראומה מתגלה כחלק לא מודע שלנו שביקש להביא את המודעות הזאת לקיום. זאת התוצאה הסופית של טיפול בטראומה והדרך לשם היא לא פשוטה ולא קצרה. 


זה פאקינג אחריות ממש כבדה לעבור דרך כזאת, לא משהו קליל זה בטוח. אבל עם תמיכה טובה ונכונה זה עובד, לא לבד. 


את כל זה אני משתף כי עברתי דרך זה. מה שלמדתי על עצמי בטיפולים, וכמות הלא עצמי שלא הייתי מודע אליה שהשתחררה ממני, שוות ערך להמון שנים שלי בניסוי של העיצוב האנושי. מדהים לגלות לכמה עומקים אפשר להגיע דרך טיפולים אישיים אם רוצים.



אז מה כן נותן לי העיצוב האנושי?


עכשיו אגיד את הצד השני שהוא הערך המיוחד של העיצוב האנושי. מי שרק עושה עבודה עם טראומות ולא נעזר בעיצוב האנושי (או במערכת לוגית אחרת), אולי שחרר מעצמו הרבה חלקים מהלא עצמי שלו ולמד מה נשאר לבסוף בטבע האמיתי של מי שהוא, אך יכול להיות שתהיה לו חסרה אחר כך את האפשרות לדייק את עצמו ולבנות את עצמו מחדש בדרך הנכונה עבורו ויהיה לו יותר קל ליפול חזרה לדפוסים ישנים. ופה זו הגדולה של העיצוב האנושי - המערכת הזאת, ברגע שמתנסים בה, היא לא מאפשר ליפול לדפוסים ישנים, זאת המתנה המופלאה שלה. 


העיצוב האנושי יכול לקחת אותנו דרך ולשים אותנו במקום הרבה יותר מדויק. האסטרטגיה והסמכות יכולים לאשר לנו שאנחנו אכן במקום הנכון ולעזור לנו לאהוב יותר את עצמנו.


ומצד שני כל כך קל להקשיב למיינד שמשתמש בידע של העיצוב האנושי כדי להסתתר מאחורי טראומה, כל כך קל לחשוב שאין בנו חוויה טראומתית שנשארה בנו מהעבר ושמעצבת את כל הלא עצמי שלנו, ברמה שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין. כל כך קל לחיות ככה, ועם זאת כל כך קשה מבפנים.



אם התפיסה שלי נוגעת במקומות רגישים שקשורים לקדושה של העיצוב האנושי עבורכם, אני מתנצל, אבל באמת שאחרי 11 שנים שאני בתוך הידע הזה, שבהם אני חוקר ולומד אותו המון, לחוות ואז להבין דבר כזה, זה מהפכני בשבילי.


אני מ 2013 מעביר קריאות אישיות של מפות העיצוב האנושי, ועדיין אוהב מאוד להעביר לאנשים את הידע הזה וללמד אותם, זה ידע כל כך חשוב, כל כך תומך, וזה חלק ממה שבאתי בתקופה הזאת לעשות בעולם. 


אני תמיד מזכיר למי שמגיע אליי ללמוד ממני על המפה שלו (או בקורסים), שהעיצוב האנושי הוא לא טיפול לכאב או לחרדות וגם לא להתנהגויות בעייתיים (שכולם נובעים מטראומות שלא עובדו). 


העיצוב האנושי יכול ללוות אתכם לדרך יותר מדויקת בשחרור שלכם מכאב, אבל לא יטפל בכם. אל תשלו את עצמכם שאם תגיעו ל 7 שנים בניסוי שתשתחררו מכאב וסבל של טראומה לא מודעת מעברכם.


החיים מראים לכם בכל יום אם אתם חיים בהדחקה או בהתמסרות לכוח חיים שלכם. טראומה היא היעלמות כוח החיים, אך לצערנו אפשר להתרגל לזה ולהרגיש שמחים בגבולות שהטראומה משאירה לנו, כמו דג שמתרגל לחיות באקווריום.

אך כשאנחנו 
עוברים דרך השדים של עצמו (בתמיכה טיפולית) אנחנו מגלים שאנחנו יכולים ברגע לחיות לא באקווריום אלא בים ענק ואינסופי, ולמעשה אף אחד לא שם אותנו באקווריום, זה אנחנו שמנו את עצמנו.

זה הגילוי של כוח חיים שבסופו של יום נותן לנו עוצמה לחיות את עצמנו, לאהוב את עצמנו, לדעת לשים גבולות בזמן (לעצמנו ולאחרים) ולגלות את אחת התובנות החשובות של חיים ללא סבל - אף אדם לעולם לא פגע בנו ולא אנחנו בו, אלא אנחנו עצמנו, היינו חסרי מודעות וללא כוח חיים כי לא ידענו אחרת באותו רגע. בהכרה הזאת מגיע הריפוי ומגיעה הסליחה (לעצמנו ולאחרים).


עד שלא מפנימים את זה, עדיין יש סבל, יש קורבן ותוקף והסבל לא נגמר לעולם. ברגע שמפנימים את זה, כשחווים ומבינים לעומק היכן לא לקחנו אחריות ויצרנו לעצמנו טראומה, הסבל נגמר והכוח חוזר לגוף ולחיים.


דווקא החוויה וההבנה הזאת בצורה פרדוקסלית היא זו שמאפשרת לאדם לחיות בצורה מאוזנת כלפי עצמו והסביבה. אך בשביל לחוש את התובנה הזאת באמת ברמת הגוף, זה דורש לעבור דרך כל הצדדים האפלים ביותר בתוכנו, אחרת אפשר להשתמש בתובנה הזאת מהראש ולעשות דברים שפוגעים באנשים אחרים בתירוץ ש״אני לא יכול/ה לפגוע באף אחד, הם פוגעים בעצמם, אז מותר לי לעשות את זה״. (על התובנה הזאת עוד אכתוב מאמר נוסף). זה כמובן לא עובד ככה ורחוק מהמציאות.


אין ספק שלכל מי שעובד על הטראומה לו בחייו, הייתי בשלב כלשהו ממליץ להכיר את העיצוב האנושי, זה תומך ועוזר כדבר נוסף בתוך הריפוי. מטרת המאמר הזה, הוא רק לזכור את המקום של כל דבר שאנחנו הולכים לקראתו בחיינו, וגם כאן לעיצוב האנושי יש מקום, ולטיפול בטראומה יש מקום.


אשאיר אתכם עם דרך אחת לתרגל - ענווה עצמית, ענווה לידע שאפשר לרכוש בחיים ובעיקר לעצמכם. לדעת שמערכות ידע, לא פותרות אתכם מלעבור דרך קושי וכאב, ולטפל בפצעים חבויים ישנים ועתיקים, להיתמך על ידי אנשים שלמדו מה זה באמת טראומה ואיך לעבוד איתה. יש דרכים נפלאות לעשות שהרבה אנשים מוסמכים יכולים לעזור לכם.



שיהיה המשך ימים נעימים

ליאב ננדי

9.21

מאמרים פופולארים:

מאמרים נוספים