יום שני

מהו חופש אמיתי?


(נובמבר 2014)
שלשום חוויתי חוויה של כמעט מוות. מוות מחנק.


בשלוש בלילה התקף אסטמה כל כך קשה שחשתי שכל רגע אני עומד להחנק למוות.

כל תזוזה קטנה שלי הקפיצה את הדופק ל 200 וחשתי שאני עומד לאבד הכרה מחוסר חמצן. כל מה שהמוח שלי עשה היה להילחץ מזה שהגוף הזה הולך למות. מיד הערתי את חברה שלי והזמנתי אמבולנס. היא הרגיעה אותי ותמכה בי בזמן שאני חווה את עצמי נחנק למוות ומשחזר איזה סוג של מוות טביעה מגלגול קודם (זה סיפור אחר).

בגלל שהמוח שלי כל כך מאומן בלחקור מחשבות מיד החשיבה שלי חקרה דרך תהליך ״העבודה״ את המחשבה ״אני עומד למות״, ואז בזמן שהחמצן בקושי מגיע למוחי, אני שואל: האם זאת האמת שאני עומד למות? - כן, עניתי. האם אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת? - כן. איך אני מגיב כשאני חושב את המחשבה הזאת? לחץ, חרדה, פחד, עינוי. מי אהיה בלי המחשבה הזאת? לקח לי קצת זמן לענות על זה, ואז ראיתי שאהיה פשוט רגוע ואצפה במוות של הגוף הזה, אהנה מהרגעים האחרונים של חיי. עשיתי היפוך למחשבה - ׳אני עומד לחיות׳. בעצם אני חי כרגע, וכנראה אחיה בעוד רגע, איך אני יודע באמת שאמות? כי גם כשאמות לא אהיה חי כדי לדעת זאת. החקירה עזרה לי להירגע וגם להוציא את עצמי מהפוקוס של מה שאני חושב שיקרה לי ופשוט להיות בחוויה ללא פירושים מנטלים עליה.

האמבולנס הגיע ואחרי עזרה ראשונה שלא ממש עזרה מיד הובהלתי לבית החולים. אחרי שטיפלו בי במיון אמרו לי שבאמת הייתי על סף מוות. כעת אני מאושפז במחלקה. מטופל במצב יציב ומבין מלא תובנות. אחת מהן קשורה לקשר עם זוגתי. רוצים לשמוע?

אוקי. קודם כל הבנתי מהו חופש אמיתי.

בגלל שכבר הייתי על סף מוות הבנתי שחופש אמיתי הוא מצב בתודעה, שבו אנחנו במודע יודעים שיש לנו בכל רגע יכולת לומר כן או לא לכל דבר בחיים, לא משנה מה מצב הסיטואציה. (זה משפט שאפשר לקרוא עוד כמה פעמים בשביל להפנים אותו).

ברגע שמצב תודעת החופש הזה קיים, אנחנו מפסיקים לבחור בכן או לא, כי אין יותר פחד מלומר את שניהם, הם שווים, אז, כשהמוח מבין שהוא יכול לבחור במידה שווה בכן או לא, הוא מפסיק לבחור והמודעות מיד נופלת אל הלב ושם הלב הוא זה שבוחר.

למעשה הידיעה שאין לנו פחד לבחור בכן או לא, היא הנוכחות האמיתית של הרגע הזה, בו אני עושה ברגע זה את הדבר שהכי מלהיב אותי לעשות על פי ליבי.
אמרתי לזוגתי ״הבנתי שכל הזמן פחדתי לומר לך ׳לא׳. עכשיו אני מרגיש חופשי לומר לך ׳אני אוהב אותך ואני לא מעוניין בקשר הזה׳. כשאמרתי את זה חשתי שאני כל כך חופשי ושאני כל כך אוהב, שכל מה שראיתי כשהסתכלתי בעיניה זאת אהבה מלאה בנוכחות של הרגע הזה, מלאה בעוצמה.

פתאום משהו אחר בתוכי בחר ברגע הזה, זה לא היה הפחד ולא המחשבות. זאת היתה האהבה שבחרה, שהיא לא אני, אלא אני חלק ממנה וכל האהבה הזאת הושלכה לתוך עיניה. הנוכחות של הרגע הזה היא כל מה שחוויתי באותו הרגע.

זה הדבר הכי קסום ויפה להתבונן על אדם קרוב אליכם ולדעת שברגע זה ובכל רגע, יש לכם בחירה מלאה לבחור בכן או לא. כי אז אתם יודעים שאינכם חייבים דבר, אתם בחופש מוחלט שבו אין בחירה, כי מי שבוחר הוא לא אתם. אז אין פחד ממחויבות כי מנקודת המבט האישית במצב זה, אין דבר כזה להתחייב לאדם אחר דרך בחירה של ׳כן׳ או ׳לא׳ כי הם שווים באותה מידה.

הבנתי שכל המחשבות על חרַטות, מחשבות על עתיד, כן, לא, הן לא רלוונטיות וגם לעולם לא יהיו. מכיוון שמי שבוחר הוא משהו הרבה יותר גדול מאיתנו, וברגע שאנחנו נכנעים לדבר הזה, אנחנו מבין שזאת האהבה של הרגע הזה, שבטבענו אנחנו נהנים ומוכנים כל כך להיות חלק ממנה.

האהבה היא לא בתוכנו, אנחנו שוחים בתוכה, אנחנו מוצפים על ידה והיא מובילה אותנו בכל בחירה, כאוקיאנוס אין סופי מלא בנהרות ונחלים שמסתעפים לכל עבר. כך אנחנו נופלים באופן טבעי לסמכות הפנימית שלנו, ללא מאמץ.

בסופו של דבר הבנתי שבזמן שאנחנו נכנעים לאנרגיה המדהימה הזאת, קורים כמה דברים: 1. אנחנו מוצפים באהבה, 2. אנחנו נוכחים באופן מלא ברגע הזה ו.. 3. אנחנו יודעים לחלוטין שבכל רגע יש לנו אפשרות לבחור בכן או לא, או במילים אחרות לבחור בכל דבר במידה שווה.

אני יודע שגם אם תובנה וחוויה זו יום אחד ישכחו ממני, אני שמח שכתבתי אותה כעת ובזכותכם אני שומר אותה לנצח במילים אלו.

וכך הוא הדבר.

אין תגובות: