איך שאני רואה את זה היום, יש בעולם הרשתות החברתיות מלחמת תודעה. בעולם הפייסבוק, טוויטר וגם אפילו אינסטגרם יצרנו מעצמנו ישות דיגיטלית והכנסנו אותה לתוך עולם דיגיטלי. כמו להכניס אצבע לתוך כוס מים.
אותו חלק בתוכנו שאותו יצקנו כל השנים האלו לעולם הפייסבוק או כל מדיה אחרת, הוא חלק מאוד קטן מאיתנו.
זאת הישות הדיגיטלית שאותה טיפחנו, והיא מה שמוחם של אנשים אחרים רואים בך בתוך המרחב כאן, ולכן גם מתקשרים למולך בצורה מצומצמת מתוך הישות הדיגיטלית שלהם.
בתוך העולם הוירטואלי אנשים מעבירים את עולם המציאות הגדול דרך חלון מאוד קטן לתוך החלון הקטן של האחר בצד השני שיושב מאחורי מסך ולכן ישויות דיגיטליות מייצגות חלק מאוד מצומצם מהמציאות האמיתית.
סוגי הביטוי של ישות דיגיטלית
בתוך עולם הפייסבוק, ישויות דיגיטליות יכולות לבטא את עצמן בכמה דרכים עיקריות. הראשונה היא הדרך האינדבידואלית. שזה אומר העצמה אינדבידואלית דרך מילים שמדברות על הכותב, כחיבור לעצמו, ולהציג את ההתפתחות האישית שלו ובכך אולי להעצים אחרים, כמו סיפור אישי ואיך גדלתי ממנו (או לא).
עוד דרך שישות דיגיטלית יכולה לבטא את עצמה זה דרך שיתוף של ידע קולטקטיבי, שזהו ידע שלא קשור להעצמה אינדבידואלית, אלא ידע שמועבר לאחר, ושמעניק כוח ועניין שיכול מאוד לעזור דרכו, ולהיות גם פרקטי, אך אין בו העברה אינדבידואלית. למשל שיתופים של סיפורים לא אישיים, תמונות, ידע כללי שיכול לעזור ולתמוך או להרוס ועוד...
בדרך כלל השיתופים האינדבידואלים מתערבבים עם הקולקטיבים בישות הדיגיטלית שלנו.
בסופו של דבר אנחנו כישויות אמיתיות שחיות בגוף אמיתי, מעבירים את עצמנו במרחב הדיגיטלי לתוך ישות דיגיטלית ומקבלים ידע דרך הישויות הדיגיטליות של אחרים.
אך ישנם רבדים במציאות הוירטואלית שהישות הידיגטלית לעולם לא יכולה לקחת מהמציאות האמיתית לתוכה. מכיוון שהפלט העיקרי שיש לישות דיגיטלית היא טקסט, חשוב להבין שכמות חלקית מהעולם האמיתי עובר דרך הישות הדיגיטלית.
_____
הדבר הראשון שישויות דיגיטלית לא באמת יכולות להעביר מהעולם האמיתי הוא תמיכה אמיתית.
תמיכה של מילים כטקסט דיגיטלי, היא חלקית מאוד מאוד (ואני נדיב), תמיכה של מילים כתובות שיש בהם ידע, עידוד, ניחום, הזדהות, לעולם לא יכולה להחליף תמיכה אמיתית של ישויות אמיתיות שחיות בגוף, מכיוון שהצורך בתמיכה וריפוי מגיע מהגוף, הוא לא יכול לעבור בצורתו המלאה לתוך הישות הדיגיטלית שהפלט שלה הוא רק מילים כתובות.
תמיכה אמיתית שמביאה לריפוי, בעולם האמיתי של הגופים החיים, תמיד מחוברת לקרבה, לנוכחות, לחיבור שיש בו מגע, הקשבה לסאונד האמיתי שיוצא מהפה של האדם, מבט בעיניים, תחושת החום של הגוף, הריח ועוד...
אמפתיה אמיתית עובדת בדרך הזאת בצורה הטובה ביותר. תמיכה בטקסט היא מועטת מאוד, לא משנה כמה טוב היא נכתבת, זה עדיין רק מילים כתובות שנקראות בראשן של אחרים בדרך שבה הם קולטים או שומעים על פי מצבם המנטלי.
תמיכה פיזית, ממש עזרה פיזית ונפשית שבאה מתוך קרבה והקשבה במרחב הפיזי, היא דבר שאליו הישות הדיגיטלית לעולם לא תצליח לגעת, בעיקר לא במרחב של פייסבוק או אינסטגרם או טוויטר. וגם אם זה נראה לכם ברור, זה לא ברור להרבה אנשים אחרים, עוד רגע ארחיב על זה.
עוד דבר שישות דיגיטלית לא יכולה לעשות, זה לייצר חוויה מוחשית רגשית בתוך מרחב דיגיטלי, שזאת חוויה משותפת של רגש, דרך תנועה, פעולה והתנסות שיש בה שיתוף שניתנת לחוויה רק בעולם האמיתי דרך מפגש עם גופים שחווים התנסות בתאים של הגוף.
ואם נחזור לרגע ונתבונן באמת בשיתוף האינדבידואלי בתוך המרחב הדיגיטלי, גם הוא מאוד חלקי, כי לא משנה כמה נכתוב יפה על ההתנסות שלנו, החניכה האמיתית שהשפעה אינדבידואלית יכולה לעבור לאחר, תמיד תועבר הכי בעוצמה כאשר הקול שיוצא לנו מהפה נשמע באוזן של האחר, ממש כסאונד. (אז במקרה הזה וידיאויים יכולים יותר לעבוד מאשר טקסטים), אך הסאונד האמיתי של הגוף הוא הרבה יותר מורגש מאשר מרמקולים.
אם מסתכלים בפועל, עולם הפייסבוק והישויות הדיגיטליות שנוצרות מעצמנו האמיתיים שחיים בגוף, יכולות בעיקר לייצר כוח של שיתוף קולקטיבי, שמביא איתו ידע, וגם השפעה אינדבידואלית חלקית (בהתחשב שזה רק טקסטים), אך לא תמיכה אמיתית ולא חוויה רגשית משותפת.
אגב, אל תתבלבלו בין תמיכה של עזרה לגבי בעיה כלשהי שאותה תקבלו דרך שיתוף של ידע קולקטיבי ממישהו אחר, שהיא יותר נוטה לתמיכה טכנית (גם אם זה עניין רגשי), לבין תמיכה אמיתית שמאפשרת להביא לריפוי בעולם הפיזי האנרגטי האמיתי, כאשר שתי גופים נמצאים אחד ליד השני.
העולם הדיגיטלי אכן יכול לפעמים לייצר תמיכה וריפוי שמועברים לתוך העולם האמיתי, ומייצרים מפגשים אמיתיים, אך זה קורה במרחבים הדיגיטלים באחוזים נמוכים מאוד.
כאשר אנחנו נמצאים כישות דיגיטלית בתוך מרחב כמו פייסבוק, אנחנו נתונים בעיקר לידע קולקטיבי והשפעה אינדבידואלית. מעבר לזה חסרים לנו 2 גורמים עיקריים - תמיכה אמיתית (שמביאה לריפוי) וחוויה רגשית שיכולה לקרות רק דרך התנסות במימד האמיתי של הגוף.
הרבה אנשים עלולים להתבלבל ולחפש במרחבים דיגיטלים תמיכה, ריפוי, או חוויה רגשית כלשהי. לא יודע אם כבר שמתם לב לזה, אבל זה לעולם לא יקרה במרחב כזה. לא במובן העמוק של התמיכה שהגוף שלנו צריך. בתוך עולם הפייסבוק אין באמת ריפוי אמיתי, לא משנה כמה תרצו, זה מימד מאוד צר יחסית למימד האמיתי.
ישויות דיגיטליות מוגבלות רק למילים ולידע, אין בהם מגע, חיבור, הקשבה עמוקה. כל נסיון להבעה רגשית, גם כזאת שנכתבת הכי יפה בעולם, היא חלקית ביותר עבור זה שמנסה לחפש תמיכה וריפוי במרחב הדיגיטלי ומצפה שהיא תעבור מהישות הידיגטלית לישות האמיתית שהוא חי אותה בתוך גוף.
מטרת המאמר הזה, הוא להעביר ידע קולקטיבי, שמזכיר לי, לנו, לכם, את המקום של המרחב הזה כאן ותפקידו החשוב, אך המוגבל מאוד, ושהיתרונות הכי גדולים של מרחב כמו זה, הוא בידע הקולקטיבי, שאולי לעיתים רחוקות יכול להוביל לחוויה משותפת או לתמיכה שבטית בעולם האמיתי. אך הוא לא הדבר עצמו.
ברגע שזוכרים את זה, המערכת הדיגיטלית וההשקעה בישות הדיגיטלית, לא מתבלבלת יותר עם העולם האמיתי ומבינה את מקומה ואת המגבלה שלה. ויש הרבה מגבלות, אך העולם הדיגיטלי גרם לנו לחשוב שאנחנו לא מוגבלים בו, וזה נכון, אנחנו לא מוגבלים בידע, אבל בכל השאר כן.
פייסבוק היא פלטפורמת פרסום
לרגע אשים פה עוד הערה קטנה שמקצינה את הדברים. פייסבוק זאת חברת פרסום, וכל הפלטפורמה הזאת מבוססת על פרסום. זאת הסיבה שהרבה פוסטים אינדבידואלים או קולקטיבים (או שילובם) מסתיימים בהצעה לקידום כלשהו שקשורה בכסף, וזה בסדר (אולי),
אך לנסות בתוך מרחב פרסומי שכזה, גם אם זה בתוך קבוצה פרטית, לקבל תמיכה שבטית ולצפות להירפא דרכה, זאת האשליה הגדולה ביותר שקיימת כיום בעולם הדיגיטלי והולכת השולל העצמית הכי גדולה שתמצאו.
דבר שלטעמי מוביל לכאב אישי מאוד גדול בעולם האמיתי של הגוף, מעצים את המרמור, הכעס, וחוסר האמפתיה, מעצים את הבושה, האשמה עצמית ובמקרים נוספים גם את הפירוד בין אנשים, אפילו אם נראה שישנה הרבה הזדהות.
מערכת כמו פייסבוק חזקה בשיתוף ידע קולקטיבי, לא חזקה ולעולם לא תהיה חזקה בתמיכה שבטית אמיתית, ולנסות להשיג זאת דרך מילים, בין אם זה במודע או שלא, זאת לטעמי אשליה.
אז למה יש מלחמת תודעה בפייסבוק?
בגלל הרבה סיבות, ישויות דיגיטליות נלחמות בישויות דיגיטליות אחרות על ידע קולקטיבי, כי חסר במרחב הזה תמיכה אמיתית שאפשר לעשות רק במבט עיניים וקרבה וקול שיוצא מהפה.
כשמופר האיזון הזה במרחב הדיגיטלי, וחופש הידע משתולל אבל לא מקורקע עם צרכים אחרים שאותם אפשר לקבל רק בעולם האמיתי, אפשר בקלות להתדרדר למי צודק ומי לא צודק, לעשות משפטי שדה כמו בימי הביניים, להעמיד אדם על המוקד ולירות עליו את כל האשמות מבלי להקשיב ולו למילה אחת שיוצאת מפיו ולסקול אותו באבנים, להאמין למה שאחרים כותבים כאילו הם הדבר היחיד שנכון או לגנות אותו בהרף עין, מבלי להקשיב לצד השני ולעשות החלטה חד צדדית וכך להיות בחוסר צדק. את כל זה הישויות הדיגיטליות שלנו יודעות לעשות ממש טוב, והדבר הזה נראה בצורה מאוד משמעותית בעולם הפייסבוק בתקופות מסויימות.
ישויות דיגיטליות נוטות להתמכר לסמכות חיצונית
הן ניזונות מידע של אנשים אחרים והופכות אותו לשלהן. הן מטפחות אחת את השניה ומייצרות הפרדה ופירוד מישויות אחרות כי הן לא מחוברות דרך הגוף אלא רק דרך ידע, ולכן שוכחות את הסמכות הפנימית שחיה בגוף.
אם מה שתיארתי היה קורה בעולם האמיתי, דברים היו נראים אחרת לגמרי. אבל זה מה שקורה כאשר רק מתכתבים מרחוק, כשמנסים לבטא רגשו וצרכים רק בצ׳טים, כשלא נפגשים באמת, כשלא שומעים את הקול שיוצא מהגרון.
אם מה שתיארתי היה קורה בעולם האמיתי, דברים היו נראים אחרת לגמרי. אבל זה מה שקורה כאשר רק מתכתבים מרחוק, כשמנסים לבטא רגשו וצרכים רק בצ׳טים, כשלא נפגשים באמת, כשלא שומעים את הקול שיוצא מהגרון.
זה מה שקורה כשזוגות שמתגרשים מדברים רק בצ׳ט דרך הישות הדיגיטלית שלהם (שמקשיבה לישות המשפטית של עורך הדין שלהם), במקום לדבר את כל מה שהם חווים ברגש ולמצוא גישור אמיתי בעולם האמיתי שמאפשר תמיכה.
עצם צרות המימד הדיגיטלי שבו הישויות הדיגיטליות שלנו חיות, נוצר חוסר איזון משמעותי, וחוסר איזון אצל הישויות הדיגיטליות, מביא אותו לחוסר איזון בעולם האמיתי בתוך הגוף שלנו, וכך נוצר פיצול בתודעה שלנו, שלא מצליח לגשר בין הכאב של הישות הדיגיטלית המוגבלת, לבין העולם האמיתי, שגם ככה גם הוא מוגבל בפני עצמו.
זאת הדרמה, או הטראומה האמיתית שקורית להרבה אנשים במרחבים של הרשת החברתית, גם המודעים ביותר ביננו.
במדיה הדיגיטלית כולם מושפעים מסמכות חיצונית, כי את הסמכות הפנימית אפשר להרגיש רק בתוך הגוף, בחוויה האנושית ולא בתוך הישות הדיגיטלית שלנו.
והעניין הוא שכל מה שצריך בשביל לחזור לגוף, הוא לא לחשוב שבתוך העולם הדיגיטלי, בתוך טקסטים כתובים נמצא את התמיכה השבטית ותחושת החוויה הרגשית המשותפת עם אנשים. זה הכל. רק להבין את המגבלה. זה עניין של כנות עצמית עמוקה ובכמה אנחנו מסתפקים.
זה כל מה שצריך לקלוט כדי לצאת מהאשליה הזאת. בהבנה הזאת כל הבחירות שלנו שנוגעות במה לעשות עם הישות הדיגיטלית שלנו יהיו שונות.
מה שהעברתי כאן במאמר הזה הזה, לקח לי המון זמן להבין. אני לא מצפה שכל האנשים יבינו את התפיסות שלי. את הפוסט הזה יכולתי להפוך בקלות לוידיאו של שעה של הרצאה, וחסרים בו המון עומקים שלא כתבתי אותם והמון חלקים.
לכן אני מבקש שבמידה ויש לכם דעה שונה משלי, תכתבו אותה מתוך סקרנות וכבוד ולא מתוך ״אני צודק ואתה לא״ ואולי כשאלה. אפשר לחקור ביחד, ואני פתוח לזה שאולי טעיתי או לא הייתי ברור עד הסוף.
תודה.
____
כהערה צידית, אפשר לראות שאנשים שיכולים בעולם האמיתי להתבונן דרך התודעה הרחבה שלהם על החיים בגוף ולדעת לא לדחות ולא לקבל את מה שהם רואים, אלא רק להתבונן, יודעים גם לעשות את ההבחנה בין הישות האמיתי שהם לבין הישות הדיגיטלית, ולהבין מה יותר חשוב ומהי המגבלה של כל אחד מהם.
___
באהבה
ליאב עברי
11.9.22
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה