האם היקום ידידותי לדעתך?

שלום לכולם,
אלברט איינשטיין, אחד המוחות הגדולים בהיסטוריה אמר שהשאלה הכי חשובה שהאדם צריך לשאול היא, "האם היקום הוא מקום ידידותי?" על שאלה זאת סיפרה לי ביירון קייטי. אני שמח להביא גם לכם את השאלה המדהימה הזאת, שפתחה בפני אפשרות לחוות תגליות נפלאות בחיי ולמצוא שלווה ואמת בעצמי.

לפני שנתחיל אני חייב לומר שלא קל לענות ישר על שאלה כזאת. כי זאת אחת מהשאלות האלו שבהחלט מעלים את כל ההתנגדויות והסיפורים שיש לנו בחיים. אך אם אתם בעניין להבין מה זה אומר ועל הדרך גם אולי לזכות בתובנה שתאיר אתכם, אתם מוזמנים ביחד איתי להיכנס למסע קצר שבו כל אחד ימצא את התשובה שלו על השאלה הענקית והמדהימה הזאת.



מה זה בכלל אומר יקום ידידותי? יקום ידידותי אומר שכל דבר אשר מתרחש ביקום, כל דבר ללא יוצא מן הכלל הוא טוב וידידותי. כלומר אין דבר אחד שקורה או קרה שהוא לא טוב ושאין לו סיבה טובה, אפילו מה שאנשים אחרים עושים. זאת אומרת כל מה שעברנו בהיסטוריה וכל מה שנעבור הוא ידידותי וטוב. מרגישים כבר את ההתנגדות? יופי, זה סימן שאתם במקום הנכון. אז נמשיך...

מה אתם יודעים על היקום? אם תחקרו קצת תגלו שהוא נראה כאין סופי, הוא מלא במיליוני גלקסיות שמימדיהן בלתי נתפסות במוח האנושי שלנו. כוכבים מתפוצצים, חורים שחורים, תולעי זמן, תיאוריית המפץ הגדול.. והנה אנחנו בתוך אחד מתוך טריליוני הכדורים נמצאים על כדור שפורח בחיים ואנו חיים את חיינו במחזוריות יום יומית. וגם לנו יש עולם שלם ועצום בתוכנו, ובתוך עולמנו ישנם מחשבות, אמונות והגדרות על החיים, על עצמנו ועל אחרים. האם יכול להיות שהיקום הזה שבתוכו אנחנו חושבים והוגים הוא מקום ידידותי במהותו?

אחסוך לכם בזמן ואומר שאחרי חשיבה רבה על השאלה, בסופה תגיעו לנקודה שתשאיר לכם רק שלוש תשובות שתוכלו לבחור:

א. כן, היקום ידידותי לגמרי במאה אחוזים. הכל הוא טוב ללא יוצא מן הכלל.

ב. היקום לגמרי לא ידידותי במאת האחוזים, הכל קורה לרעה ואנחנו חיים בגיהנום מתמשך.

ג. כן ולא. היקום ידידותי בחלקו האחד, ובחלקו האחר הוא לא ידידותי (כל אחד לפי האחוזים שלו).

אז כדי לסדר את העניינים מצאתי לנכון שהכי קל לענות הוא קודם כל להתמודד עם התשובה השניה: היקום הוא לא ידידותי באופן מוחלט. האם יכול להיות שהיקום הוא לא ידידותי בעליל? כלומר הכל קורה לרעתנו במאת האחוזים והכל זאת מתיחה אחת גדולה של אלוהים שרוצה להתעלל בנו ובסוף לצחוק עלינו כאילו אנחנו בתוך תא העינויים הקטן שלו? ישנם אנשים מסוימים שברגעים מסוימים יאמרו שזהו המצב. זה מאוד מכאיב לחיות ככה, לא נראה לי שהאנושות היתה יכולה לשרוד במצב כזה, וזאת לא החוויה שלי בכל אופן.

אם אתם מסכימים עם דעתי, ברשותכם נעבור לבדוק את התשובה השלישית שאומרת שהיקום הוא ידידותי בחלקו האחד ובחלקו האחר הוא לא ידידותי, שווה בשווה או לפי ראות עינכם. האם באמת יתכן שהיקום, אלוהים, הטבע, הרוח הגדולה או כל שם שתרצו לקרוא לו יכול להיות גם ידידותי וגם לא ידידותי באותו הזמן? האם היקום שהוא מסתורי כל כך בדרכיו, מלא בסתירות ובדרך שנראית לאנושות ככאוס אחד גדול, יכול להיות דו כיווני בכוונותיו? או האם בעצם יש לו רק תשובה אחת ברורה ומוחלטת? או שכל זה הוא רק הפירוש של המחשבות שלנו למצבים של מקריות חסרת סדר?

מה אתם רואים יותר כאשר אתם שואלים את השאלה הזאת? האם את הדברים הידידותיים שיש ביקום או את הדברים הלא ידידותיים שקרו וקורים כעת? אם אתם מאמינים שמהות היקום היא לא ידידותית, באופן טבעי המחשבות שלכם יתנו לכם את ההוכחות למה זה נכון שהיקום אינו ידידותי. ככה השכל עובד כאשר הוא מאמין למשהו. הוא מוכיח בכל דרך אפשרית את המחשבה שהוא מאמין לה. זה תפקידו.

גנדאלף נגד בלרוג בשר הטבעות

בעולמנו ישנם מלחמות, אלימות, מוות, פרידות, נטישות, רעב וכו'... ועם זאת ישנה אהבה, יופי, יצירתיות, פריחה, לידה, טבע, אחדות. האם אתם חושבים שאלוהים יושב מאחורי שולחן כמו ביג בוס ואומר: "עכשיו ניתן להם שמחה ואושר, נעשה שיהיה להם כיף ואחר כך נגרום להם לסבול ונראה להם שהחיים הם לא רק שמחה." ואז הוא צוחק בקול גדול... האם נראה לכם שזהו המצב? במידה ותרצו לדעת את האמת שלכם יהיה עליכם לענות בעצמכם. איני מנסה לתת לכם תשובה, אך גם איני ממליץ לכם להסתפק ב"אני לא יודע". זאת שאלה מאוד חשובה לכל מי שרוצה לגלות על עצמו מהו אושר אמיתי.

כי אם החלטתם שהיקום הוא גם ידידותי וגם לא ידידותי באותו הזמן, אז כאן החיפוש שלכם הסתיים ואתם ממשיכים לחיות בעולם שהוא גם טוב וגם לא טוב. ומה זה אומר עליכם? האם משהו השתנה? האם חידשתם לעצמכם משהו בכך שאתם יודעים שהעולם הוא גם ידידותי וגם לא ידידותי? או שנשארתם עם אותם הוכחות ואותם מתחים כמו שתמיד היו לכם? ביירון קייטי שואלת לפעמים "האם אני רוצה להיות חופשי או צודק?" מה אתם מעדיפים? להיות צודקים בעמדתכם? או להיות חופשיים? רק אפשרות אחת יכולה להתקיים.

חברים, אם החלטתם שהתשובה לא יכולה להיות שהיקום הוא גם ידידותי וגם לא ידידותי אז כאן אתם יכולים לעבור הלאה אל התשובה האחרונה שנשארה- היקום הוא ידידותי באופן מוחלט. כלומר כל דבר שקורה, קורה מתוך מקום טוב ללא שום צל של ספק, אפילו הדברים שלכאורה נראו לנו קשים בהתחלה.

אתן כעת את הפרספקטיבה שלי על העניין ואולי תוכל לקבל ממנה השראה או שלא. ככל שאני חושב על התשובה לשאלה הזאת יותר, צפות בי יותר תובנות לגבי כל הפחדים שלי על החיים. השאלה הזאת למעשה מציפה באופן טבעי פחדים והתנגדויות, וזה רק מראה לי איך אני חי את חיי.

הבחנתי שכאשר אני במתח או בפחד, אני זה שלא רואה את המציאות כמו שהיא אלא רק כופה את המחשבות שלי על המציאות. כי אחרי הכל אם אסתכל לרגע לעומק אגלה שמה שנראה לי בעבר כקשה, מפחיד או כואב, כיום הוא כבר לא. הסיבה לכך היא שאני כבר לא מאמין לאותן אמונות ומחשבות שגרמו לי למתח ופחד בעבר, וזה מוכיח לי שהאמונות שהאמנתי להם פעם בתמימות רבה היו שונות לגמרי מהמציאות וגרמו לי לראות את העולם בעין לא ידידותית.

למזלי פגשתי את ביירון קייטי והיא הראתה לי דרך מאוד פשוטה כיצד לחקור כל מחשבה שמלחיצה אותי או גורמת לי לפחד או בלבול. השיטה הזאת היא כמו דרך לעלות על טיל במסע לעצמכם. כל התובנות שמורי רוח, או גוריים מספרים עליהם בספרים הופיעו באופן טבעי בחיי כתוצאה מהעבודה שעשיתי עם המחשבות שלי. כאשר חוקרים מחשבה מלחיצה אי אפשר להאמין לה יותר, ואז באופן טבעי אין לה השפעה.

לכן היום אני רואה דברים בצורה שונה, מבין את החיים יותר לעומק, מבין את עצמי יותר. כל יום שעובר היקום מלמד אותי עוד שיעור על מה זאת אהבה. ואם אני פתוח ומוכן לחקור, כל אדם נהיה לפתע המורה הרוחני שלי. ודרך כל מחשבה מציקה (שעדיין לא בדקתי) אני לומד כיצד לאהוב את עצמי ללא תנאים ולפיכך גם את כל מה שיש. למען האמת אני חושב שאין הוכחה טובה יותר מזאת. ללא ספק היקום שאנו חיים בו הוא ידידותי במאת האחוזים. כי אם אני לומד בכל יום מחדש כיצד לאהוב, זה סימן רק לדבר אחד, שהיקום בהחלט אוהב אותי וכולו טוב. רק אני צריך להתעדכן איתו, ולא הוא איתי.

הרי זה מה שהאנושות מנסה לעשות. שהיקום, כדור הארץ, אנשים אחרים, יתעדכנו לדפוסי מחשבה שלנו. תראו מה קורה לכדור הארץ בעקבות החשיבה הזאת. תראו מה קורה בין אנשים.

האם היקום ידידותי? - השאלה החשובה ביותר
על פי אלברט איינשטיין

כיום אני יודע שכל פחד שהביא לי לסבל, הוא לא יותר מחוסר רצון לקבל על עצמי את האחריות לומר את האמת, והיא שאני בעצמי עושה את אותם דברים שאני פוחד שהחיים עושים לי וזה לא באמת שהעולם עושה לי אותם.

תחשבו על זה טוב... כל מחשבה של תלונה על אדם/דבר אחר מאיתנו למעשה גורמת לנו לעשות את מה שהמחשבה טוענת שהם עושים. זה רק בגלל דבר אחד פשוט: לשכל שלנו קשה להכיל שאנחנו נמצאים בפחד/מתח, והוא משליך את זה על העולם. וכתוצאה מכך נוצר גלגל של אלימות אחד כלפי השני בתוך העולם, וכולם מאשימים את כולם. והכי "נכון" להיות צודקים. אין על זה... כי בלעדי זה שלא נהיה צודקים מי באמת נהיה? האם נוכל לשרוד אם לא נהיה צודקים? - זה מה שהשכל מספר לכם על מנת שתחשבו שהחיים הם לא ידידותיים.

הבחירה כעת היא שלכם. האם להיות צודק משאיר אתכם באהבה? או משאיר אתכם במתח?
אולי הדבר המדהים הוא לראות שאני לא חייב להאמין לכל מחשבה או אמונה שיש לי בראש. מה שאומר שיש לי כוח עצום בתוכי ושאני לא פחות עוצמתי מהיקום עצמו... ואם אני היקום עצמו אז השאלה הגדולה שנשאלת בסוף היא: האם אני ידידותי?