זאת האמונה שמייצרת הכי הרבה מניפולטיביות על אנשים אחרים לעשות דברים שהם אינם באמת רוצים, ורק מוח מאוד מפוחד יכול להאמין למחשבה כזאת.
אנחנו מכירים את האמונה הזאת ברמה הרגשית בתוך משפחות וקהילות קטנות. אם אחד מחליט לא לעשות את מה ששאר המשפחה עושים, אז הם נעלבים ומרגישים שפוגעים בהם. "תאכל תאכל.. למה אתה לא אוכל?", כי אני לא רעב יותר, תודה שבעתי. "אבל הנה תאכל את הסלט ואת הדג והטחינה, תראה כמה בישלתי", תאכל, אל תעליב את הדודה...
זאת דוגמה רגשית קטנה שהרבה מאיתנו מכירים. כמובן שבאותו רגע שאני אוכל את הסלט כשהבטן שלי מלאה, במי אני אפגע? בעצמי כמובן, ואין מהצד השני שום הקשבה למה שהגוף שלי מבקש כרגע, אלא רק צורך שאעשה פעולה מסויימת שתספק לו או לה צורך בביטחון רגשי או בהכרה.
אך כל זה מתחיל כבר בתוך מערכות יחסים זוגיות. כאשר אחד מהם לא מרגיש צורך לעשות דבר מסויים, ולשני יש צורך ממש עמוק שהוא מאמין שיכול להתממש רק דרך האחר. כמו הצורך בתקשורת, שיחה ואפילו בחוויה מינית. ואם הצורך הזה לא מתקבל ואין סבלנות, אנחנו יודעים לאן זה הולך משם ברוב המקרים.
עם זאת, האמונה "אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי" חזקה בעיקר כאשר זה מגיע מתוך השבט למול האינדבידואל שאינו פועל כפי שהשבט רוצה.
אז הלחץ על אותו אדם מופעל מכל הכיוונים. תנסו היום בארצנו לא לעשות ברית מילה לתינוק שלכם ותגלו את הלחץ הזה מופעל עליכם.
למעשה הבסיס של האמונה הזאת הוא לחלוטין בסיס שבטי, של הצורך של השבט באחדות שתביא לתמיכה, יציבות וביטחון למול האינדבידואליות של אנשים שאינם מעוניינים לעשות מה ששאר השבט עושה.
ולכן השבט אומר, "אם אתם לא עושים זאת כדי לספק את הצורך שלנו בביטחון ויציבות, לא נתמוך בכם חזרה, לא ניתן לכם את המענה לצורך בשייכות ותמיכה, אנחנו נתמוך רק באלו שעושים את מה שכולם עושים".
במקרה הגרוע השבט מנדה את האינדבידואל ממנו, אחת האסטרטגיות שלו לעשות זאת הוא לקרוא לו בכל מיני שמות שהמציא כדי לתייג אותו כשונה, זה נעשה בהיסטוריה בהמון מקרים לאנשים שלא רצו אותם לידם (אני צריך להזכיר לכם?)
לשבט יכולים להיות עמדות לוגיות מאוד חזקות שהם מאמינים לו שמצדיקות את האמונה "אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בנו". אך מה שקורה בפועל זה דבר הרבה יותר נסתר מזה.
בפועל, האינדבידואל שמנודה מהשבט, אולי יפגע קצת מזה שנודה, אך בסופו של דבר השבט הוא זה שיפגע יותר מההפרדה שיצר. אומנם לא באותו זמן, כי בהתחלה השבט יהיה מרוצה מזה שהכל חזר לקדמותו ואין יותר אנשים שפוגעים בהם כשהם לא עושים דבר, הוא ירגיש בטוח, נתמך ויציב.
אך יש משהו אחד שמבינים כאשר לומדים על שבטיות, שאם אין בה אינדבידואליות, היא לעולם לא תתפתח ולמעשה כנראה לא תשרוד, כי העולם עצמו מתפתח ומשתנה והם חייבים להשתנות ביחד איתו.
מילות המפתח של האינדבידואליות היא "שינוי, התפתחות". מילות המפתח של השבטיות זה "תמיכה, יציבות והישארות בביטחון הידוע".
אפשר להבין מההיסטוריה ששבטים שאין בהם התפתחות, לא שורדים לאורך זמן. כי הדבר שהכי קשה להם זה להכיל שינויים, להכיל אנשים שלפתע לא עושים מה שכולם עושים.
השבט ללא האינדבידואליות, נשאר תקוע בתוך הלופים של עצמו, הוא מפסיק להתפתח ולכן לא ישרוד לאורך זמן.
אתם מבינים? העניין פה הוא לא מי צודק, אלא זה שהנידוי עצמו וההפרדה בעקבות האמונה "אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי", גורם לשבט בסופו של דבר להיכחד.
אך בהתחלה השבט עיוור לזה, הוא אינו רואה כיצד הוא פוגע בעצמו על ידי כך שהוא אינו רואה את הצורך של האינדבידואל אלא רק את הצורך של עצמו, ולא משנה אם יש סיבות לוגיות שהוא מאמין בהם או שלא.
שבטיות לעולם לא מתפתחת לבדה, היא זקוקה לאינדבידואלים על מנת להתפתח, כי הם אלו שמביאים תפיסות חדשות שמשנות ויוצרות אנרגיה חדשה בתוך השבט שמתבטאות ביצירותיות ועוצמה אישית.
השבט שרק רוצה להרגיש ביטחון ויציבות ולהיות במוכר והידוע, ללא אינדבידואליות, בסופו של דבר יחוש שאין בו ביטחון, יחוש אומנם שהסביבה תומכת בו, אך האנשים שבו לעולם לא יעזו לחדש ולצאת כנגד השבט ובכך הוא ינבול.
הסכמת עדר אינה יכולה להתפתח, היא נתקעת. זהו טבעו של העולם.
האמונה "אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי/בנו", יכולה לחלחל רק במוח שבטי מפוחד שגורם לאותו שבט לעשות דברים במציאות לא הגיוניים,
לרוב הרבה יותר מאשר הטענות שהאינדבידואל טוען, אשר לא זורמים עם ההסכמה השבטית. בשורה התחתונה האינדבידואל לא עושה דבר למול השבט, אך השבט כן יעשה למולו צעדים.
האמונה הזאת כל כך מושרשת עמוק במנגנון השבטי ההישרדותי שלמעשה הרבה מלחמות נוצרו בגללה. לפני עשרות שנים מדינות במזרח אירופה כמו בוסניה בזמן השלטון התורכי היו חייבות להתאסלם או למות. כלומר אם הם לא היו עושים דבר, הם היו פוגעים בשבט התורכי ובדת האיסלמית, ואז היו מנדים אותם או הורגים.
היה פעם אדם אחד, שאסור בתקופה זו לציין את שמו, שהאמין שהגזע שלו בשבט שלו הוא היחיד שנכון לו לחיות. הוא האמין שיש גזע אחר של אנשים שעצם זה שהם קיימים, מבלי לעשות דבר, פשוט חיים את חייהם, פוגע בו, והוא החליט לנדות אותם מהחברה, מהעבודה שלהם, מחנויות הקניות ומהחיים לידם בכלל, ובסופו של דבר החליט להשמיד את כולם בשם ההגיון שהאמין בו, וכמעט והצליח.
היו פעם אנשים עם צבע עור שונה, שקראו להם בשם גנאי שחיו באמריקה שהעבידו אותם, לא הכניסו אותם לחנויות, לא נתנו להם זכויות כמו של האחרים, רק בגלל שהם היו שונים.
הכל בגלל האמונה "אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי".
ולמי שרוצה הוכחות, יש המון ניסויים פסיכולוגים ידועים שמסתמכים רק על האמונה הזאת שמוכיחים כמה נזק היא עושה.
___
עם ישראל הוא עם שבטי במהותו וגם מאוד לוגי מטבעו. תשלבו את השניים יחד עם האמונה הזאת, ויש לכם מתכון לנידוי חברתי על בסיס לוגי, חסר רגשות, חסר התחשבות בצורך של האחר בלא לעשות דבר ומעשים ודיבורים מרחיקים ומפרידים של האנשים שמייצגים את השבט הזה.
אגלה לכם סוד, ממש סוד ישן וכמוס - בסופו של דבר, בכל שלב בהיסטוריה השבט תמיד גילה, שהאינדבידואל צדק. תמיד.
רק שזה קורה בדיעבד, אחרי הרבה זמן ואחרי שקרו דברים שאולי הם לא התכוונו לכך. לכן השאלה שקיימת היום היא האם העדר השבטי יבין את זה מוקדם יותר? אך זה כבר תלוי בו.
אתם מבינים? הרצון של השבטיות בביטחון ויציבות של המוכר הידוע דרך תמיכה הישרדותית של השבט הוא כל כך עמוק, שמבחינתו האינדבידואליות של האחר לא קיימת, אך בכך שהוא רואה את הצרכים שלו (השבט) כיותר חשובים מהצרכים של האינדבידואל שלא עושה את מה שהשבט רוצה,
הוא הורג את האינדבידואליות של עצמו בשם הצורך בביטחון ושייכות שבטית, שיש לה מקום מכובד בפני עצמו, אך כאשר היא לא מאוזנת עם האינדבידואליות היא פשוט לא שורדת.
העולם היום הופך להיות יותר ויותר אינדבידואלי ואי אפשר יהיה לעצור את זה. לא כולם חייבים לעשות משהו שכולם רוצים, ועם זאת השבט שפוחד מהתפתחות ושינוי, ירגיש צורך לנדות, לקרוא לאינדבידואלים בשמות מיוחדים כדי לתייג אותם,
אך זה לא משנה את העובדה שמי שמאמין שאי עשייה של האחר פוגעת בו (ולא משנה בשם איזה הגיון בעולם שיהיה), בסופו של דבר יסבול מאוד ועלול לגרום להמון סבל מסביבו.
ההיסטוריה מוכיחה זאת, ובעולמנו למי שעיניו פקוחות מספיק, מבין שזה קורה לא רק בהיסטוריה.
מה שמזכיר לי את המשפט של ביירון קייטי: "קורבנות הם אנשים אלימים". מי שמפסיק לראות את עצמו כקורבן, לא יחווה אלימות בתוכו. זאת החלטה פנימית.
