במהות העמוקה כולנו רוצים לדעת את האמת, לכולנו יש צורך לדעת מה נכון ומה לא, וכאנשים בוגרים אנחנו מתחילים לגלות שברגע שנצמדנו לאמת כלשהי בשלב מסויים היא תשתנה לאמת אחרת ואז משהו בתוכנו יתאכזב.
כך זה כל חיינו, אנחנו נצמדים לאמת ואז מתאכזבים, מאמינים למשהו ואז מגלים שהוא כבר פג תוקף ושוב מתאכזבים,
עד שיום אחד המוח מתעורר להבנה שאי אפשר להיצמד לשום אמת מכיוון שהיא כל הזמן משתנית, מה שהיה נכון אתמול, לא נכון היום, העובדות של אתמול לא רלוונטיות לעובדות של היום,
אז אנחנו מגלים שבכל פעם שמוחנו מנסה להיאחז באמת כלשהי, ישנה אכזבה ושהתופעה הזאת של היצמדות לאמת כלשהי ואכזבה, זה דבר שחוזר על עצמו, עד שאנחנו מתחילים לגלות כאנשים מודעים שניסינו לגלות אמת חיצונית מאיתנו ושבתכלס אין דבר כזה אמת חיצונית, כי האמת לעולם לא יכולה להיות דעה, מידע, חוויה, תובנה, לא של אדם אחר ולא שלנו, מכיוון שגם היא תשתנה.
הדעות של אנשים משתנים, הכוונות של אנשים משתנות, ההבטחות של אנשים משתנות, המדע משתנה, סטיסטיקות חדשות מופיעות, מזג האוויר משתנה, גם עובדות שחשבנו שהן עובדות מתגלות כשונות.
כאשר אנחנו נכנעים בסופו של דבר לכך שאי אפשר להיאחז באמת של העולם - האמת החיצונית, אנחנו מגיעים לשלב שבו מתחילה לצוץ חוויה חדשה של אמת, זאת החוויה שאני אוהב לקרוא לה האמת הפנימית.
בחוויה הזאת מבינים כמה דברים במקביל: הדבר הראשון הוא שאת האמת הפנימית שלנו לעולם אי אפשר להעביר לאדם אחר שתהיה האמת הפנימית שלו, מכיוון שהוא תמיד יקלוט אותה כאמת חיצונית ולעולם לא האמת הפנימית שלו, ולכן אנחנו נהיים מודעים לכך שהוא צריך לגלות את האמת הפנימית שלו בעצמו,
הדבר השני שמגלים, זה שהאמת הפנימית לעולם לא עזבה אותנו, אנחנו עזבנו אותה כי חיפשנו אחר אמת חיצונית ונצמדנו אליה, אנחנו גם מבינים שהסיבה שנצמדנו לאמת הזאת היא בגלל הצורך של מנגנון ההישרדות להיות בוודאות וידיעה על מנת לעשות בחירה בטוחה שתעזור לנו לשרוד.
הדבר השלישי שמגלים הוא שהאמת החיצונית שאחרים העבירו לנו ואנחנו נאחזנו בה, גם הם השאילו אותה ממישהו אחר שאולי ניסה להעביר את האמת החיצונית שלו (אז מאיפה הכל התחיל?)
הדבר האחרון והכי חשוב הוא שאנחנו מבינים את תפקודה ומהותה של האמת הפנימית - והיא לעשות דרכה בחירות בחיים שיש להם 0% קשר לאמת החיצונית של העולם, על מנת שנוכל לעשות את הבחירות שלנו בלי קשר לאמת חיצונית.
מה שאומר שהאמת הפנימית היא לחלוטין אוף דה גריד, אך לא צריך ללכת להתבודד בחווה בטבע בשביל להיות באמת הפנימית שלנו (למרות שזה יכול להיות זרז מעולה),
אך זה לא נגמר כאן. בשלב הבא כאשר הכניעה לאמת הפנימית מתבססת בתוכנו, קורים עוד כמה דברים ותובנות:
1. אנחנו מפסיקים להאמין לכל מידע שמנסה להציג את עצמו כאמת עבור אחרים, עד לרמת מידע שמתבסס על המדע ומחקרים מדעיים,
2. אנחנו מבינים שאותו אדם שמספר לנו את האמת שלו, גם אם היא הכי אובייקטיבית שיש, אנחנו מודעים לכך שהוא מאמין שזאת האמת שלו, בזמן שאנחנו מודעים שזאת אינה האמת הפנימית שלנו ולכן זה בסדר להקשיב לו ולהיות נוכחים איתו ואף לכבד את האמת שלו,
יש לנו את הביטחון לעשות זאת מכיוון שאנחנו יודעים ששום אמת חיצונית אינה יכולה לגרום לנו לבחור או לעשות דבר כזה או אחר כי אנחנו מודעים לאמת הפנימית שלנו שאין לה קשר לאף אמת חיצונית (כן זה עד כדי כך רדיקלי).
3. אנחנו מודעים לכך שכל דבר שנגיד לאדם אחר במידה ושאל אותנו לדעתנו, לעולם לא יבטא או ישקף את האמת הפנימית שלנו, ולכן אנחנו מודעים לכך שחשוב להגיד לו זאת ולהסביר לו שלא ייקח את האמת שלנו כאמת שלו, כי היא זמנית בלבד.
4. אנחנו מגלים שהתחושה של להיות מחוברים לאמת הפנימית שלנו מאפשר לנו לשחרר את כל הפחדים שלנו, את כל ההתעסקויות במידע חיצוני מאיתנו ונותנת לנו את תחושת הביטחון ההישרדותית הכי עמוקה שאדם יכול לחוות בעודו חי.
____
זה התהליך של גילוי האמת הפנימית. כל אדם נמצא ברמה מסויימת של נסיון לגלות את האמת הפנימית שלו מתוך האמת החיצונית, עד שנבין שהאמת החיצונית רק משתנה.
זה תהליך הדרגתי שקשור לשחרור שלנו כאנושות מסבל, עבדות, קורבנות ועוד…
בעיצוב האנושי האמת הפנימית הזאת נקראת "סמכות פנימית" והאמת החיצונית נקראת "סמכות חיצונית". אתם יכולים לקרוא על זה עוד כאן.
בעיצוב האנושי האמת הפנימית הזאת נקראת "סמכות פנימית" והאמת החיצונית נקראת "סמכות חיצונית". אתם יכולים לקרוא על זה עוד כאן.
תודה שקראתם <3
ליאב
ליאב
“להיפתח מחדש”
* בתמונה - רוג'ום שבניתי באחד הנחלים ליד הבאניאס שמייצג בעיניי את התחושה הבטוחה והיציבה של האמת הפנימית.
* בתמונה - רוג'ום שבניתי באחד הנחלים ליד הבאניאס שמייצג בעיניי את התחושה הבטוחה והיציבה של האמת הפנימית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה